יום ו', כב’ באב תשע”ו
 
תחזית מזג האויר

אלי זנודה במרכז הפרשה מוצאים אנו את סיפור המפגש בין יעקב לעשיו. מעניין לראות את ההבדל בין התכנון המקורי של יעקב לבין הביצוע .בתחילה יעקב זוכר את הבכורה (שגרמה לו לברוח מחוץ לבית 36 שנים – 22 אצל לבן ו- 14 שנים בישיבת שם ועבר על פי המדרש) ושולח מתנות לעשיו אחיו. בהמשך, כאשר הוא מבין מהמלאכים ששלח לקראת אחיו, שהוא בא לקראתו מלווה בארבע מאות איש. מתארגן הוא באופן רציני מאוד לתפילה, לדורון ולמלחמה. משער הוא שעשיו אחיו עדיין לא מפויס. התורה כותבת "ויצר לו " ומסביר הנצי"ב "שצר על עיקר השליחות, שהתבונן על השגיאה מה שהחזיק באזניו ועורר קרבות בעצמו" כלומר עצם היוזמה של משלוח המתנות בטעות יסודה. שכנראה הזכירה לעשיו את העבר שלא שכח – גניבת הבכורה.יעקב מתארגן אם כן כמו אסטרטג אמיתי. מסתכל באופן מפוכח איך יוכל לעבור את הפגישה עם עשיו אחיו בצורה הטובה ביותר ומבלי שאיש ממשפחתו יפגע. למרות ההבטחה שליוותה אותו מאת ה', ממנה היה ברור לו שעשיו לא יוכל להרוג לא אותו ולא אחד מבניו. שהרי כבר קבל את הבטחת ה' שלא יכלה אותו ואת זרעו. פחדו של יעקב היה על הנשים ושאר הנלווים למחנהו. בכל זאת מחלק הוא את משפחתו לשני מחנות. אם יכה עשיו את המחנה האחד יישאר המחנה הנשאר לפליטה.מעניין הוא התיאור של התורה על מה שארע במציאות כפי המתואר בפרק ל"ג. יעקב בוחר באסטרטגיה שונה לחלוטין כאשר עשיו מתקרב . " וישא יעקב עיניו וירא – זה לא חדש, והנה עשיו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות . למה יעקב לא ביצע את התוכנית המקורית של שני המחנות? מסביר הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" - שכל ההכנה הזאת שעשה בזו השעה לא היה אלא באותו יום שחשב שמא יבוא עשיו מיד וילחם עמו. אבל אחר כך כשראה שלא בא והבין שעשיו לן בדרך, על כן לן יעקב גם הוא בעבר הנחל. בבוקר כבר נתחזק לבבו אחרי הקרב עם המלאך ושוב לא עשה הכנה זו. הוא לא חילק את העם אשר עמו לשני מחנות כאשר עשה אתמול, ואע"ג שהיה לו עוד זמן לדבר שהרי ראהו מרחוק, מכל מקום גבר ביטחונו בהצלתו, במיוחד לאחר ההתמודדות בלילה בהצלחה עם המלאך. שעשיו לא יכה לשחת מאומה. אך סימני הכנעה שעשה יעקב במשלוח הדורונות לעשיו השאירו בליבו את החשש כי עוד אפשר שיכה עשיו הכאה קלה. כמו שנקע ירך יעקב ע"י המלאך על כן עשה פעולה זו. בכל זאת מעניין להבין מה בדיוק קרה במעשה המלאך שהשפיע על יעקב וגרם לשינויים בכל התוכניות? על פי המלב"ים הקרב בין יעקב לבין המלאך מבטא את מהות העולם ויחסי הכוחות שפועלים בו. עשיו ויעקב נבראו מתנגדים בטבעם – זה רע וזה טוב. כנגדם ברא את האדם משני הכוחות האלה ונתן לו את הממשלה והבחירה להטות המאזנים כפי שיבחר האדם או טוב או רע, אך שניהם בו זמנית לא יכולים למשול. כמו כן יצר ה' שתי אומות נפרדות אדום וישראל זה לעומת זה. אם ישמרו ישראל תורה ומצוות אזי יהיה אדום נכנע תחת ישראל, וכך יהיה בהיסטוריה של עם ישראל. כאשר ישמרו תורה ומצוות תתקיים ברכת יעקב שיהיה הקול "קול יעקב" וידי עשיו לא יפגעו בישראל. יש כוח עליון הנקרא שר ישראל הוא המסמל את הקדושה הכללית, השומרת את ישראל. כנגדו קיים הכוח הכללי הממונה לרע - הוא שרו של עשיו הנוטה להסית ולהדיח. כי הקיום של עשיו הוא רק כאשר ישראל חוטאים. יעקב ראה והבין זאת בנבואה מוחשית. כאשר שרו של עשיו לבש צורה גשמית ונאבק עמו בפועל לא בחלום. יעקב מבין שהסוד הוא לא לוותר ונלחם כל הלילה ולא יכול המלאך – שרו של עשיו לנצחו. בבוקר מתגלית המציאות האמיתית עת המלאך נוגע בכף ירכו. באחרית הימים יצליח חלקית להדיח הבנים מתורת ה'. בעת ששרו של עשיו לא יכול לו, יאיר השחר ויכלה הלילה כי אז תבוא הגאולה. יעקב שראה את סוד קיומו של עם ישראל בלילה מרגיש שהוא מוכן למפגש השני עם עשיו אחיו עם 400 איש. גם אם בהתחלה כתוב "ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות" הוא אינו בורח אלא עומד בטוח עם כל נשותיו וילדיו.מעניין רק לזכור שבסוף הקרב עם המלאך יעקב שוב מחזיק בשרו של עשיו ולא רוצה לשחררו כמו שהחזיק בלידתו את רגלו של אחיו. מסביר הנצי"ב בעת שיעקב בגדולה, אוחז את עשיו בעקבו שלא ילך ויתפשט גם הוא במלכותו. בשעה שיעקב בשפלות מבקש להיאחז בעקב עשיו. אומר לו המלאך כי אינך צריך לזה עכשיו שהרי שרית עם אלוקים שהוא שר שלו ותוכל. בנוסף, כשתהיה בשפלות אל תאחז בעקב עשיו כי בסופו של דבר תוכל לגבור עליו. זהו הסוד הנבואי ורק מי שלומד את ההיסטוריה של עם ישראל יכול להבין את אמיתות הדברים. יהי רצון שנמשיך להיות חזקים ולעמוד איתנים מול שרו של עשיו.לעילוי נשמת אבי ומורי ר' חיים בן אביקה ומרדכי זנודה – כ' כסלו התשס"ב . וישלח יעקב מלאכים לפניו (ל"ב ג')מלאכים – מלאכים ממש. (רש"י)וכי חסרו ליעקב עבדים ומשרתים, עד שהוצרך למלאכים שיבצעו את שליחותו? אלא, מכל מצווה שאדם עושה – נברא מלאך. כמו שמצאנו במסכת אבות: העושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט אחד. ואותם מלאכים שלח יעקב שימליצו טוב בעדו. זהו שאומר רש"י מלאכים ממש – נוטריקון: מלאכים ממצוות שעשה. (ר' מאיר מפרימישלן) עם לבן גרתי ואחר עד עתה (ל"ב ה')גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב אלא גר. אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות שברכני אביך הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. (רש"י)יובן שהמילה גביר ראשה וסופה ג"ר ובתוכה ב"י. וזהו אמרו אינך כדאי לשנוא אותי. כי הברכה הוה גביר, נתקיים רק גר, שלא נעשיתי שר וחשוב אלא גר. אבל לא נתקיימה בי האותיות בי לא נתקיינו ונשארתי רק גר. (בת רבים) באותו ענין: עם לבן גרתי. לבן אותיות נבל, היינו היצר הרע הנקרא נבל. לאחר שזוכה האדם לעבוד בשני יצריו כאמור: בכל לבבך, בשני יצריך – אז נהפך היצר הרע ללבן, מתי יזכה האדם לזה? כשיחזיק את עצמו בזה העולם כגר. זהו עם לבן גרתי, כלומר, על ידי גרתי, שהחזקתי את עצמי גר, זכיתי שנבל נהפך ללבן. ואחר עד עתה – לא בקלות ובמהירות עלה לי הדבר הזה, זה לקח לי ימים ושנים- עד עתה. (נועם אלימלך) וארבע מאות איש עמו (ל"ב ו')דע כי תיבת נשים – נוטריקון: שומר נפשו ירחק מהן. וגם בגימטריא: ת' בסוד עשו שהיו לו 400 נשים וזה סוד ארבע מאות איש עמו. כנגדו בקדושה ארבע אמהות שהן סוד ת' עלמין דכסיפין. לכן כתוב (עובדיה א'): והיה בית עשו לקש. קש – בגימטריא: ת. וההיפך: וילבש יעקב שק (400) כי זה מבטל זה. וזה גם כן עניין השקלים ששקל המן כדי שאותיות שקל יחפפו על ביתו במקום לקש, ושקלי ישראל גברו עליהם ומרדכי היה על בית המן. (בוצינא דנהורא) אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו (ל"ב ט')והכהו – נקרא ישר והפוך. הרמז בזה כשמכים יהודים ומסיתים לפרעות עליהם אחר כך המוסתים חוזרים ומכים את המסיתים. המקל המכה ביהודים חוזר ומכה את הפורעים עצמם. (אמרות ה') הצילני נא מיד אחי מיד עשו (ל"ב י"א)רבקה הלבישה על ידי יעקב עורות גדיי עיזים והיו ידיו שעירות. לזה אמר יצחק והידיים ידי עשו. זה רומז יעקב הצילני נא מיד אחי, מעוון "מיד עשו" במה שבאתי במרמה כאילו ידי ידי עשו. (מעין גנים) פן יבוא והכני אם על בנים (ל"ב י"א)בזה תירץ יעקב את פחדו ויראתו מעשו למרות שהובטח לו: והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, שהרי ההבטחה הייתה לו לבדו כאמור עמך, אך עדיין יש לחוש למשפחה, פן יבוא והכני אם על בנים שלא היו בכלל ההבטחה, על כן הפיל תחינתו להציל את כל העם אשר עמו. (ויאמר אברהם) גם את השני גם את השלישי (ל"ב כ')גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים. ג' פעמים גם רמז לשלש גאולות על ידי שלושה צדיקים: משה, מרדכי, משיח. גם – נוטריקון: גאולת משה, גאולת מרדכי, גאולת משיח שעתיד לגאול במהרה בימינו. (יושר אדם) ואת אחד עשר ילדיו (ל"ב כ"ה)ודינה היכן הייתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן עשו את עיניו בה. לכן נענש ונפלה ביד שכם. (רש"י)וכי יש חובה על האדם למסור את בתו לרשע שמא תחזירנו למוטב. ושמא החשש היה הפוך? אלא כאן כתוב שמנעה מאחיו ולא כתוב מעשו, כיוון שהוא אחי צדיק בן צדיק וזכותו וזכות אביו יצחק זכות דינה צדקת בת צדקת תסייע שמא תחזירהו למוטב והיה לו ליעקב לחוש לכל זה ולא חש. לכן נפלה ביד שכם. (שש אנכי) ויותר יעקב לבדו (ל"ב כ"ה)שנשתייר על פכין קטנים. שצדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל. (חולין צ"א)העניין הוא כי יעקב איש אמת, ואם תצרף לאמת מספר פך, יעלה ישראל. זאת ביקש יעקב לתקן ביחידות באותו מקום. ובא שרו של עשו ובלבל את העניין ותקע כף – הוציא את הכף, היינו את הפך ממקומו. מכל מקום ניצח יעקב ולא שלחו עד שברכו וקראו ישראל. (חתם סופר) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (ל"ב ל"ג)במדרש הנעלם: את – לרבות תשעה באב. בפסוק זה נרמזו ארבע הצומות: ג – שלושה בתשרי. י – עשרה בטבת. גיד – בגימטריא: י"ז, י"ז בתמוז. את – לרבות תשעה באב, אותיות: הנשה – השנה. כי באלו הימים בשנה לא יאכלו בני ישראל. את גיד הנשה – בגימטריא: תשעה באב. (מנחה בלולה) האנשים האלה שלמים הם אתנו (ל"ד כ"א)בחטא אדם הראשון נישבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים. צא ולמד כמה וכמה גדולי עולם באים מהאומות ורות המואביה תוכיח.וכמה גדולי עולם: שמעיה ואבטליון ואונקלוס הגר. עוד אגלה לך סוד אחד ותמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה ואין כח בטהורה להטות הטמאה להיטיב והיא מונחת שם עד עת דרור. צא ולמד כיוצא בזה מנשמת רבי חנינא בן תרדיון שהייתה דבוקה בשכם בן חמור כרמוז בתיבת רחבת ידיים (רחב"ת – רבי חנינא בן תרדיון). ומצינו שהנפש הלזו לא עשתה מפעל טוב בחמור ויצתה כשדבק בדינה מצאה הנפש מינה ונדבקה בו כאומר: ותדבק נפשו בדינה, ושמור לך כלל זה. ויש נפש קדושה בין הקליפות שבמקום שכוונתה תטה לב השוכנים בתוכו להיטיב. ויגרשו חלק הרע או ימתיקוהו. והם הגרים המתגיירים מן האומות מעצמן כרות המואביה וכנעמי וכמו שראינו בעינינו גרים שמעצמם באים ומתגיירים. (אור החיים) באותו ענין:אחד מגרי הצדק המפורסמים שהצטרפו לעם ישראל, היה הגרף פוטוצקי – גר הצדק אברהם בן אברהם הי"ד, שנעקד על קידוש ה' ביום טוב שני של שבועות, ואשר הגאון מוילנא ביקש להיקבר בסמיכות מקום אליו. בין האמרות המיוחסות לו היא האמרה הבאה שמסרה החפץ חיים: יודעים אנו, שהקב"ה סבב אל האומות בניסיון להעניק להם את התורה והם סרבו לקבלה. ואילו עם ישראל ענה נעשה ונשמע. האם לא היו יוצאים מן הכלל כאן וכאן? מסתבר, שבין האומות היו נשמות של יחידים יוצאים מן הכלל שדווקא ענו בחיוב. באותה מידה גם בין בני ישראל היו בודדים שענו בשלילה. אותן נשמות בעם ישראל שענו בשלילה, הן נשמות המשומדים והמומרים במהלך הדורות. ואילו גרי הצדק הבאים לחסות תחת כנפי השכינה, הן אותן נשמות בודדות בין אומות העולם שענו בחיוב להצעת הקב"ה. עשו ויעקב – תאומים וכה שוניםכי חנני אלקים וכי יש לי כל... ועשו אמר יש לי רב. כותב בעל הכתב סופר בנו של החת"ם סופר (הרב משה סופר שרייבר הידוע בכינוי החת"ם סופר על שם ספרו חידושי תורת משה. שם משפחתו סופר בא לו משום שאביו ר' שמואל היה סופר סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה) בשם אביו "כי הרשע אינו מסתפק לעולם ולכן אמר עשו, יש לי רב ולא כל. ויעקב אמר יש לי כל, כי הסתפק באשר חננו ה׳ ". ואני אוסיף, כי העושר הבא לאדם במזל אינו מסתפק בו, כי טבע האדם לבקש יותר, אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת, ה, ט). אבל עושר הבא מאת ה׳, נותן לו ה׳ גם מידת ההסתפקות, כדי שיחיה בנחת ולא יכאב לבו לבקש יותר. הוא שאמר יעקב כי חנני אלקים - ולא מצד המזל, לכן יש לי כל ואין עיני צרה מלתת, כי ברכת ה׳ העשירתני ויש לי כל. ושוני ברצון יש לי רב אחי... ויעקב אמר ״כי חנני אלהים וכי יש לי כל״. אמנם לעשו יש רב, אבל לא כל, כי דווקא על ידי זה שיש לו רב הוא רוצה יותר ויותר - מי שיש לו מנה רוצה מאתים. אבל יעקב אמר: יש לי כל. היינו, די לי במה שיש לי, מסתפק בזה ושמח בחלקי.ומוסיף החפץ חיים על הפסוק בתהילים הנאמר על ידינו שלוש פעמים ביום ״רצון יראיו יעשה״, — השי״ת ממלא את רצון יראיו. אבל היראים האמיתיים אינם רוצים יותר מאשר השי״ת מזמין להם. רצון אחר אין להם. זהו רצון יחיד במינו, ״רצון יראיו". האם יש יכולת באדם להשתנותהתפיסה הרווחת בציבור היא שהאדם אינו יכול להשתנות עדיין משלה בכיפה ולא הותירה כל ספק בלבם של המחנכים: אין מה לעשות. מחקרים של כמה חוקרים בני זמננו, הוכיחו שהתהליך הזה, אשר כפה על אנשים רבים להישאר כמות שהם, ולשאת את המיגבלות והתכונות הרעות שבהם עד אחרון ימיהם היא טעות קשה ביותר וגרמה לאי צדק רב לאנשים שנפגעו על ידי תהליך זה.ההפך מכך הוא הנכון, תפיסתנו צריכה לראות את האדם כיצור משתנה, שההשתנות שלו איננה חלקית או חד פעמית אלא תהליך חינוכי מתמשך הנושא שכר בסופו. הרמב"ם ראה בחינוך אמצעי לפתח ולשנות את האדם. בהלכות תלמוד תורה (א:יא) הוא מקצה מקום מיוחד ללימוד הגמרא כאמצעי לפיתוח ועיצוב כושר החשיבה; ובלשונו: "וחייב לשלש את זמן למידתו: שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המידות, והיאך יוציא האסור והמותר, וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. ועניין זה הוא הנקרא גמרא". במלים אחרות: בעוד שעיקר תפקידן של התורה שבכתב ותורה שבעל-פה הוא ללמד את האדם איך לנהוג וכיצד לעצב את חייו, תפקידה העיקרי של הגמרא הוא להביא את האדם לידי אותה גמישות שרק החשיבה ושיקול הדעת נותנים.יכול להיות גם אחרתקיטלוג האדם ומקומו בחברה יכול לגרום לכך שמקוטלג יאמין שכך הוא גורלו, ולא ינסה ויתאמץ לשנות סטיגמה זו שבה הוא מצוי. דוגמה לכך מביא פרופ פוירשטיין המספר על בחור שהיה בטיפולו ופיתח את יכולתו למרות האבחנה שהוצאה עליו כילד קשה חינוך. (הגדרה מעודנת למושג "מפגר"). הוא בחור בן 16, יתום משני הוריו, שגדל אצל איכר בעיירה קטנה ועבד כעוזר לסנדלר. כשעלה לארץ הוא הגיע בלי ידיעת קרוא וכתוב וחשבון. הוא הושם בעליית הנוער במקום שבו לימדו אותו קרוא וכתוב. בגיל 18, כאשר סיים את לימודיו במסגרת שבה למד, הוא ביקש ללמוד בישיבה ומבוקשו ניתן לו. וכך לפני גיוסו לצבא הוא למד שנתיים בישיבת הדרום, התגייס לצבא שימש כקצין תשלומים. עם סיום שירותו המשיך בלימודי משפטים. התמחה בקרימינולוגיה כדי לעזור לנוער עבריין לעלות על דרך המלך. בהמשך התחתן ובנה משפחה. בעשרים השנים האחרונות הוא אחד המומחים הגדולים לעבריינות הצווארון הלבן בארצות הברית, והוא אחראי למחקרים סטטיסטיים על השפעת דרכי הענישה על האשמים. עם כל זה הוא נשאר יהודי טוב, ואת בניו שלח ארצה ללמוד בישיבות. קל להגיד שהפסיכולוגים טעו כאשר אבחנו אותו כמפגר קשה; ואולם הוא באמת היה ממשיך לתפקד כמפגר אלמלא השקעתה של מורה שטיפלה וחיזקה אותו, ואלמלא אבחון דינמי שונה שניתן לו, אשר איפשר לנו להגדיר אותו כבעל יכולת למידה, ואף לנסות וּלזכותו בתנאי הלמידה שאיפשרו לו להתפתח.כי האדם עץ השדה (דברים, כ, טו'). משמעות הכתוב היא שהקב"ה השווה את האדם לעץ הודות לתכונה הזהה לאדם ולעץ השדה לגדול ולהשתנות. וכשם שהצמח אינו גדל ומתפתח, מוציא פרחים ופירות בכוחות עצמו באופן אוטומטי, אלא שברור הוא הדבר כי הצמח זקוק לטיפול, זיבול והשקיה. על מנת שיתפתח ויוציא פירותיו באופן המוצלח והטוב ביותר. על כן עלינו ליצור עבורו תנאים מיטביים. בכל אחד מאיתנו קיימים הכוח והיכולת להתפתח, להיראות יפה ולהעצים את עצמנו. על מנת להגיע למצב זה עלינו לדאוג לטיפול הולם בעצמנו, אין זה נעשה באופן אוטומטי. כל אחד חייב להתאמץ ולהשקיע בעצמו כדי לגרום לפיתוחו ולגידולו. וכדי להצליח יש צורך ברצון ובעשייה. לדעת להגשים ולהיזהר בעשייהכפרית עניה היו לה כמה ילדים, היו מבקשים אוכל ולא היה לה ליתן להם. פעם אחת מצאה ביצה. קראה לילדיה ואמרה - ילדים ילדים שוב אין לנו לדאוג, ביצה מצאתי, ואני - הרי בעלת תכלית אני, לא אוכל את הביצה, אלא אבקש מן השכן שיניח ליתן אותה תחת תרנגולת רובצת על ביצים עד שתצא מן הביצה תרנגולת. הלא בעלת תכלית אני, ולא נאכל את התרנגולת אלא אושיב אותה על ביצים ויצאו מהביצים תרנגולות. והתרנגולות אף הן יטילו ביצים הרבה, עד שיהיו לנו תרנגולות הרבה וביצים הרבה. ואני – בעלת תכלית אני, לא אוכל לא את התרנגולות ולא את הביצים, אלא אמכור אותן ואקנה לי עגלה. והעגלה לא אוכל אלא אגדל אותה עד שתעשה פרה, ואת הפרה לא אוכל עד שתלד ולדות. ואף אותם לא נאכל, ויהיו לנו פרות ועגלים. הלא בעלת תכלית אני. ואמכור את הפרות והעגלים ואקח שדה, ויהיו לנו שדות ופרות ועגלים ולא יחסר לנו עוד מאומה. עד שאותה כפרית מדברת, ומשתעשעת באותה ביצה - נפלה הביצה מידה ונשברה. (ע"פ ימים נוראים ש"י עגנון)חנוך לנער על פי דרכו בסיפור חייו (הביוגרפיה) של אלברט איינשטין מעיד הוא על עצמו כי בעת לימודיו בגימנסיה הצטיין בלימודי המתמטיקה והפיזיקה אך לא התעלה בלימודיו האחרים משום שכפו עליו לדקדק במקצועות בשיטות שלא היו לרוחו, ובפרט בלטינית. מורהו ללטינית התנבא ש"צמח זה לעולם לא יעשה קמח". לימים יספר איינשטיין, שהיה זה נס של ממש שמשטר החינוך הקפדני לא הצליח לעקור ממנו את יצר הסקרנות שהיה בו והביא להצלחתו בדרכו המדעית. מסיפורו זה למדים אנו כי חלק מהבעיות שרואים אנו באחרים ובמיוחד בילדים נובעות מנקודת ההסתכלות שלנו. אולי משום כך כדאי לנו לזכור את אחת מאמרותיו של איינשטיין "אלה שרוקדים נראים משוגעים בעיני אלה שלא שומעים את המוזיקה ". הלכה-עשו שונא ליעקב"וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו" (בראשית לג, ג) רש"י נתגלגלו רחמיו (של עשו) שראהו (ליעקב) משתחווה כל ההשתחוואות הללו וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בבריתא דספרי. יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל ליבו. אמר רבי שמעון בן-יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו. (המקור, ספרי בהעלותך)עוד בחייהם נקבעת דרכו של כל אחד מהם באמצעות השם שניתן לו והמבטא את ייעודו. בפרשת וישלח נקבע כי שמו הנצחי של יעקב יהיה ישראל, שם המסמל את עתידו, כפי שנמסר מפי ה': "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל" (לה:י). לעומתו, שמו של עשיו נקשר מרגע צאתו לאוויר העולם עם אדום: "ויצא הראשון אדמוֹני כֻּלו כאדרת שער" (כה:כה) בהמשך: "ואלה תֹלדות עשו אבי אדום בהר שעיר" (לו:ט).ההבדל המסתמן ביניהם כבר בלידתם מתעצם בבגרותם. עשו איש ציד, איש שדה. לעומתו יעקב הֵפך עשו- יעקב איש תם, יֹשב אהלים.אין עולם הבא בלי העולם הזהההבדלים הקוטביים בין דרכו של יעקב לדרכו של עשו אינם באים ללמדנו כי על יעקב להתינתק מהגשמיות של ה"עולם הזה". את הנאמר בפרשה מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי... פירש גדול אחד שעשו שאל ליעקב הרי אנחנו חלקנו בינינו, לך עולם הבא ולי עולם הזה, ועתה מי ״לך״ כל המחנה, זה אינו שייך לך. השיב לו יעקב, כי זה הוא למצוא חן בעיני אדוני - הוא הקב״ה. כי להכנת עולם הבא צריך גם עולם הזה. ועל דרך זה יש לפרש הפסוק (תהלים, קיט)! טוב לי תורת פיך- כשהיא - מאלפי זהב וכסף. כי אם אין קמח אין תורה.ריב אחים"ירושה כבוד וכסף" הם העילה והסיבה לרוב המחלוקות והמריבות הפורצות בין אחים. הם גם הסיבה לריב והמחלוקת בין עשו ליעקב. מחלוקת שהחלה בנזיד עדשים ובכורה. וממשיכה לאורך כל הדורות עד ימינו ולשואה האיומה שעברה על עם ישראל בדור קודם. למרות כל זאת עלינו לזכור ולחרוט בתודעתנו כי תורת ישראל ומחשבת ישראל מחייבים אותנו ל"אחוות אחים ואהבה בין איש לאחיו ואיש לרעהו". יתר על כן, קיימת הסולידריות שבאמונה המשותפת ובגורל עמנו הבאה לידי ביטוי במאמרם של חכמנו "כל ישראל ערבים זה לזה". האמנם כך הוא הדבר? מובא במדרש תנחומא: אין ישראל נגאלין, עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההם ובעת ההיא, נאום ה', יבואו בני ישראל, המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה. אהבת חברים וערבות הדדית אינם עניין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ איגוד הלבבות, שיהיו חבורה אחת לכל עניין ועניין.ברית גורלהרב סולובייצ'יק בספרו "קול דודי דופק" מספר את הסיפור שלפנינו עליו היה נוהג לחזור פעמים רבות. יום אחד הודיעו לסבו של הרב סולובייצ'יק, ר' חיים מבריסק, שיהודי צעיר, חבר ה"בונד" הסוציאליסטי והאנטי-דתי, נעצר באשמה שהיה מעורב ברצח איש ממשל, ועומד להיות מוצא להורג. ר' חיים כינס את כל יהודי בריסק, והודיע להם שלא יתחיל את תפילת "כל נדרי" לפני שייאסף סכום גדול לשיחוד השלטונות. הסכום נאסף, ור' חיים הלך בעיצומו של היום הקדוש לדון עם פקידי הממשל. בסופו של דבר, הצעיר היהודי ניצל. ברית הגורל היהודי היא שמביאה אותנו להיחלץ להצלת אחינו היהודים הנתונים בצרה, גם אם השקפת עולמם ואורח חייהם רחוקים מאוד מזה שלנו. מאוזן: 1. "על ...". 9. שפחת שרה. 10. אחי רבקה. 12. מתנה. 14. דרך צרה. 167. אדון. 17. הפריד. 19. קש. 20. פרח נאה. 21. נקשר ביחד. 23. סוג עץ. 24. למפרע. 26. צייה. 27. מין יונה. 28. סם. 29. מוסיף. 30. ערך. 32. בודק. 34. מכובד. 36. אחת האמהות. 37. חלק ברגל. 39. אחד השבטים. 40. רחמנא ליצלן (ר"ת). 41. בן עשו. 43. ישן. 44. אחי יעקב. 45. גאוה. 47. "... אל". מאונך: 2. חצי "נהנה". 3. שתה. 4. עלון זה. 5. "... בכות" – שם נקברה דבורה. 6. קשר. 7. ישן. 8. מהלל. 11. הלכה למטה. 13. מי שאין לו אב או אם. 15. חלף. 16. תלשה. 18. "מצבת ...". 20. "... זכר". 22. משבטי ישראל. 23. משבטי ישראל. 25. אשת אברהם. 26. אותו טומנים באדמה כדי שיצמיח עץ חדש. 29. סולח. 31. תבואת האדמה. 32. מי שאוהב לברור. 33. מרד. 35. בת לאה. 37. ספוג. 38. מחילת עוון. 41. מי שאינו חף מפשע. 42. מתכת יקרה. 44. חצי "עוקר". 46. בתוכי.

 
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS