מרדכי ברגמןר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון בני ישראל הולכים במדבר בצורה מסודרת איש על מחנהו ואיש על דגלו. לכל שבט יש תפקיד ואופי מיוחד. יש חשיבות לכל ציבור לדעת את תפקידו ותרומתו לעם ישראל בכל תקופה. מהו תפקיד הציבור "המזרחי" מה שמכונה היום "דתיים לאומיים"?הרב קוק לקראת סוף ימיו במכתבו לאגודת המזרחי בחיפה (מאמרי הראיה 196) מגדיר שלש מטרות עיקריות: א. לעורר את הלאומיות הטבעית הפשוטה בלבם של שלומי אמוני ישראל. יהודים שחייהם סובבים סביב תורה ומצוות צריכים להתחנך לאידאל של התמסרות להקמת עם ישראל בארצו, הקמת ישובים, התגייסות לצבא לאו דווקא מצד קידוש ד' והמצווה שיש במדינה אלא מתוך רגש פשוט וטבעי של אהבת האומה. כשם שאי אפשר לקיים בשלמות את מצות כיבוד אב ואם כאשר אין רגש טבעי פשוט של כבוד ואהבה והכרת טובה בין אב לבנו כך גם קיום מצוות ירושת הארץ והקמת ממלכת כוהנים וגוי קדוש אינה יכולה להתקיים בשלמותה ללא הרגש הפשוט של אהבת האומה בזה יש שיתוף ודמיון בין רגשי הלאום של אנשים שאינם שומרים תורה ובין אלו שמקיימים אותה במילואה תפקיד המזרחי כתנועה ציבורית לפתח בקרב שומרי התורה מכל הגוונים את היחס החיובי והמתמסר למדינת ישראל מתוך רגשי לאומיות טבעיים.ב. תפקיד נוסף של תנועת "המזרחי קרי דתיים-לאומיים" שהוא עליון יותר מהראשון להשפיע על הציבור "החילוני". ע"י השיתוף עמם בצבא ובכל מערכות המדינה נוצרת קירבה רעיונית וממילא פתוחה הדרך להשפעה אמונית רוחנית לקרבם לדרכה של תורה בכל האופנים השונים של ההשפעה הן בדוגמא אישית הן בשיחה הן בשיעורים וכדומה. ג. התפקיד העליון ביותר של התנועה הוא לא להשאיר את השאיפה הלאומית בגולמיותה אלא לפתח את המחשבה וההכרה הלאומית למעלת קודש לענות על השאלה מהו תפקיד עם ישראל בעולם בעמים? האם תפקידו לתרום לכלכלה העולמית האם תפקידו לפתח מדענים? התשובה הברורה שאותה אנו כתנועה דתית לאומית צריכים לענות היא לא ולא כלומר ודאי שיכולה המדינה ליצר מדענים וכדומה אבל זהו לא עיקר תפקידה ומטרתה בעולם. מטרת מדינת ישראל היא לפתח קרבת אלו' להיות העם שאלוקי עולם שומע לתפילתו ולהיות העם שבו החוקים הם צדיקים וקדושים עם הנבואה עם הקודש עם בו גם ה"בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום" מתוקנים טהורים ואדירים. "המזרחי" "המפד"ל" "איחוד לאומי" לא משנה מה הכותרת העיקר הוא האמירה הרוחנית אותה צריך הציבור הזה להביע. לא דאגה לצרכי הדתיים בלבד לא רק דאגה לאנ"ש לא רק החזרה בתשובה של החילונות או הלאמת החרדיות שכל אלה מטרות חשובות אלא שחסרה מטרה חשובה ועיקרית שלמעשה היא העיקרית ביותר הגדרה מחדש של האידאל העיקרי של מדינתנו התססה קבועה של הרעיונות לא לתת ללאומיות הפשוטה להישאר בטבעיותה."לכו אחים בדרך הקודש אשר בחרתם דגל תורת ישראל וקדושת אור ד' המלא הוד כל האידיאלים היותר נשגבים אשר האנושיות העתידה תדגול בשמם שאו ברמה החיים הטהורים והנאמנים עבודת הבניין והתחייה הלאומית המאוחדות בשמירת התום של כל החיל והחוסן אשר בתורת חיים במורשת אבות קדושי עליון ומסורת קודש נאמנה בדבר אלו' חיים כל אלה יהיו למופת לכל אחיכם ושם שמים שם ישראל ושם תחיית הארץ ובניינה יתגדל ויתקדש על ידכם והייתם לברכה לדור דורים משובבי נתיבות לשבת בבנין ארץ חמדה"יהי רצון שנתעלה כציבור למלא את תפקיד המוטל עלינו לרומם את עם ישראל כולו בשלשת המטרות שמתווה לנו הרוא"ה הגדול שנשלח למחיה בתחילת גאולת עם ישראל בארצו ולהורות לנו כיצד לפעול.לחג השבועותמגילת רות קיים קשר הדוק ונאמן בין מגילת רות ובין חג השבועות, חג הקציר. אווירת המגילה ואווירת החג עולות בקנה אחד והולמות זו את זו. המגילה והחג כאחד משיבים עליך רוח מרעננת של מרחבי שדות ומרוממים את נפשך ברינת הקוצרים, יבול מבורך. ירק ריחני מקשט את הבית, ואף מתוך המגילה כאילו עולה באפך ריח ירק וקמה. שעה שבעל הקריאה משמיע מעל בימת בית הכנסת את צליליה הענוגים, השלווים והלבביים, כאשר אתה קורא או שומע בחג השבועות את מגילת רות. רגש אמיתי של חג קציר וחג ביכורים אופף את נפשך ואתה מדמה לראות בעיני רוחך את דמותה העדינה והטהורה של רות, טובלת במרחב הזהוב של שדות הקמה ומלקטת שיבלים אחרי הקוצרים. מגילת החסד כמו כל סיפורי התורה והנ"ך על מעשי האבות, מטרתם היא שנלמד מן המעשים עצמם לקח שאין התנ"ך מבאר בפי¬רוש. כך גם לומדים אנו את לקחי מגילת רות מתוך העמקה בכתובים ובסיפור. רבים ומגוונים הם הלקחים הנלמדים במגילה זו. כפי שכבר ציינו חז׳׳ל, היה אלימלך ראוי לעונש מפני שעזב את ארץ ישראל אף כי בה לא היה המצב הכלכלי רע כל כך שיצ¬דיק את הירידה! בניו מחלון וכליון חטאו בזה כי לא שבו ארצה מיד אחרי כלות זמן הרעב. גדולה היא רעת מעשיהם עת לקחו להם נשים נכריות אשר לא נתגיירו, וכנראה הח¬ליטו להשתקע בחוץ לארץ. ביחסים בתוך המשפחה, אין כמו תיאורי מגילה זו ללמדנו איך על הכלה להתנהג עם הורי בעלה בפרט אם הם שכולים. עליה לראות בהם כאילו הם הוריה ממש, שמוטל עליה לטפל בהם ולעשות כל מה שבידה כדי לנחמם ולשמחם. רות אשר הלכה בדרך זו שילם ה׳ את משכרתה השלמה. מאידך גיסא למדים אנו כי עונש קשה צפוי לכלה המזלזלת בהורי בעלה. ועוד: תיקון עושה רות למעשיהם של מחלון וכליון-מאמצת היא את האמונה היהודית ונסחפת אל תוכה פנימה. אין ספק כי רות אשר אמרה לחמותה: עמך עמי אלקיך אלקי, אף כי הפצירה בה נעמי שתשוב לארצה ולמולדתה, קיבלה עליה עול המצוות ונתגיירה, ולכן אין נישואיה עם בועז נחשבים כנשואי תערובת, בניגוד לנישואים שנעשו בימי עזרא עם נשים שלא נתגיירו ולא הראו שום נטייה להתגייר. וגם מבחינה נוספת דומה הספור שבמגילת רות לספורי התורה. כוונתו העיקרית היא אמנם חינו¬כית, אבל הוא מוסר לנו דרך אגב גם כמה ידי¬עות אשר בגללן משמש הספר מקור היסטורי חשוב, אף כי אין חשיבות היסטורית רבה למאורעות המסופרים עצמם. ממגילת רות אנו לומדים הרבה על דרך חייהם של בעלי השדות העשירים והא¬כרים והפועלים בארץ ישראל: אנו לומדים מתוכה בין יתר תאורי המגילה כי נתקיימה מצוות התורה של "לקט, שכחה ופאה" . מגילת רות מלמדת אותנו את דרך "הקניין" בימים ההם. על מנהג ודרך גאולת השדות בידי קרוב משפחה כדי שלא תעבור נחלה לזרים. ועל קיומו של מנהג המתנה את זכות הגואל לגאול את רכוש קרובו אשר נמכר, בחובתו לקחת לאשה, את אלמנתו שאין לה בנים, אף על פי שאין חובה זו באה מדין תורה. כי מצוות ייבום חלה רק על אח לשאת את אשת אחיו שמת בלי להשאיר זרע. אם כן אפוא מן הדין הוא שנקרא את מגילת רות ונעיין בה בחג השבועות לא רק מפני שהמאו¬רעות המסופרים בה קרו בעונת החג, בימי קציר חטים, אלא גם מפני שמגילה זו היא, לפי האמור לעיל, המשך ישיר של התורה, ולכן מתאימה היא, ביותר לחג מתן תורתנו. במדבר סיני (א' א') במדבר סיני – בגימטריא: בשלום. מיום שיצאו ממצרים היו בקטטה, עד שבאו למדבר סיני ושררה ביניהם האחדות. ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד. (החיד"א) באחד לחדש (א' א') כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם. (רש"י) תמוה, הלא באחד בניסן כשהוקם המשכן כבר שרתה השכינה על ישראל, כמו שנאמר: ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן... ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ'), כדי להיחשב תושב העיר צריך האדם לדור בה לפחות שלושים יום. נמצינו למדים שכדי שתחול קביעות בדבר מסוים צריכים לחלוף לפחות ל' יום. לפי זה אכן שרתה השכינה כבר באחד בניסן ואולם עדיין לא היה זה כדבר קבוע. רק כעבור שלושים יום, באחד באייר יכול הדבר להיעשות ולהיחשב לקבוע. לכן לא מנאן עד לאחר ל' יום – באחד באייר. (תרומת הדשן) במספר שמות (א' ב') טבע העולם הוא, שהאדם אינו מעלה על דל שפתיו את שם שונאו, אלא יכנהו בכינויים שונים וכמו שמצינו שכינה שאול את דוד – בן ישי ולא הזכירו בשמו. זהו שנאמר במספר שמות דהיינו, מחמת שחביבים ישראל אצל הקב"ה על כן ציווה למנותם בשמותם, שעל ידי הזכרת שמם נגרמת נחת רוח לפניו יתברך. (פני דוד) לבני יוסף לאפרים (א' ט') מפני מה בפקודי בני ישראל הקדים הכתוב אפרים למנשה, ואילו בפרשת מסעי לגבי נחלת הארץ הקדים מנשה לאפרים? לבני יוסף למטה בני מנשה. בהיותם במצרים היה אפרים יושב בבית מדרשו של יעקב והוגה בתורה ואילו מנשה היה המליץ הממונה לשבור אוכל לבאים מצרימה. לפיכך, לגבי חנייתם סביב המשכן ואוהל מועד הקדים הכתוב את אפרים, שהוא תלמיד חכם ולו יאה וראוי הדבר. לעומת זאת, לגבי נחלת הארץ שהיא דבר שבממון, הקדים את מנשה שהיה בבחינת זבולון. (חתם סופר) בני נפתלי תולדתם למשפחתם (א' מ"ב) יש לדקדק מפני מה אצל כל השבטים נאמר לבני, ורק אצל שבט נפתלי נאמר: בני. פירש בעל הטורים: לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים. לכך רמז בברכת נפתלי אשה – אילה שלוחה הנותן – ר"ת: אשה. לפיכך בפרשת פינחס כתוב בכולם בני, לפי שמתו האנשים במגיפה ונתרבו הנשים. באותו ענין: הנצי"ב מביא ביאור בשם חותנו שהובא בשם האר"י ז"ל: בתחילה היו מניחים בתיבה אחת גדולה את כל הפתקאות של כל ישראל. אחר כך באו כל הנשיאים איש איש בתיבה ריקה משלו, וכל אחד היה בורר בפתקאות, וכל אימת שהיה אחד מהם מוצא פתק של אחד משבט היה מטיל אותו בתיבתו, לכן אצל כל השבטים נאמר לבני, כלומר הפתקאות השייכים לבני שבט זה. ברם, אצל נפתלי לא היה הנשיא צריך לברור את הפתקאות של בני שבטו, שכן בהיותו אחרון הנשיאים ממילא כל הפתקאות בתיבה הגדולה היו שייכים לשבטו. משום כך נאמר בני נפתלי. (העמק דבר) אך את מטה לוי לא תפקוד (א' מ"ט) והיו לי הלויים – הלויים שלי הם, שכל מי שמקרב אותי אני מקרבו. הם קירבו עצמם לי. (מדרש רבא) בוודאי היו גם יחידים אחרים שלא מבני לוי אשר לא חטאו בעגל, מדוע איפוא רק שבט לוי שלי הם? אלא, אף שהיו גם אחרי שלא חטאו, מכל מקום כאשר הכריז משה מי לה' אלי, נאספו אליו רק בני לוי. רק לשבט לוי היה הכוח לקום ולהכריז אני לה', כולי לה'. לפיכך, רק הם קרבו עצמם לי. (חידושי הרי"ם) שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (ב' ל"ב) מדוע כפלה התורה את מניינם של בני ישראל והרי המספר הזה הוזכר כבר בפרק הקודם. ומדוע היה צורך לשוב ולהזכירו כאן? אלא, התורה באה להראותנו הפלא העצום שהיה בכלל ישראל, שהרי חלפו עשרים יום מהמפקד הראשון שהיה בא' באייר עוד שנסעו בכ' באייר ובכל התקופה הזו, לא מת אחד מהגוי הגדול הזה. (רבינו בחיי) פקד את בני לוי... מבן חדש ומעלה (ג' ט"ו) משיצא מכלל נפלים. (רש"י) במה נשתנו בני לוי משאר ישראל אשר נמנו מבן עשרים שנה ומעלה? אכן, אדם בן כ' שנים הריהו איש והוא ברשות עצמו, לכן אף נקרא ומיוחס על שם עצמו. לעומת זאת בני לוי עיקר יחסם הוא עצם היותם בני לוי. מכאן שכבר משנולדו הריהם בני לוי, על כן משיצאו מכלל נפלים נמנים הם בפני עצמם. (בעל השואל ומשיב) שנים ועשרים אלף (ג' מ"ג) לפי שהם מחנה שכינה, ואין השכינה שורה בפחות מכ"ב אלף, על כן מיעטם הקב"ה והעמידם על מספר זה להורות שאין מחנה שכינה פחותה מכ"ב אלף. ובחר ה' בהם מצד היותם מועטים, כי כן מצינו בהרבה מקומות שהקב"ה בוחר במועט, כמו שנאמר: לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט (דברים ז'). וכן בג' משפחות אלו: גרשון, קהת ומררי, היה מררי מרובה באוכלוסין, על כן נתרחק מן משא של הקודש וניתן למועטים. (כלי יקר) נשא את ראש בני קהת... לעשות מלאכה באהל מועד (ד' ב'-ג') אצל בני קהת נאמר לעשות מלאכה ואילו אצל בני גרשון ומררי נאמר: לעבוד עבודה (ד' כ"ג). ברם, נשיאת הארון שנפלה בחלקם של בני קהת לא הייתה בה עבודה כלל, לפי שלא הייתה כרוכה במאמץ. אדרבה – היה הארון נושא את נושאיו (סוטה ל"ה). הנה כי כן, לא הייתה זו עבודה אלא מלאכה גרידא. לפיכך לבני גרשון ומררי שהייתה בהם עבודה נתן עגלות, ואילו לבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. (אור החיים) ירק לקראת חג השבועות נוהגים לקשט את הבתים בענפי ירק, בציצים ובפרחים שונים. בעיקר שוקדים לעטר את בית הכנסת בזרי ירק ולשטוח עשבים על ריצפתו. בקרב ערות המזרח נוהגים גם לזלף מי-שושנים על המתפללים ולזרוק עלי ורד על ספרי-התורה. רבי חיים פאלאג'י אומר: ׳כל המרבה בשושנים בחג השבועות הרי זה משובח ואם אין ראיה לדבר יש זכר לדבר במקרא: ״והדת נתנה בשושן ותנחן דת בשושן״, אל תקרי בשושן אלא בשושן: היינו הדת, התורה. ניתנה בשושנים׳. ריעב׳"ץ (רבי יעקב אשכנזי בן חכם צבי מעמדין) כותב: ׳נוהגין לשטוח עשבים זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, כמו שכתוב: ,"אל ירעו אל מול ההר ההוא״ (שמות לד ג). גם נוהגין להעמיד ענפי אילנות ומרבים במיני פרחים המריחים לשמחת היום הטוב הזה׳. וכך מסביר האדמו״ר רבי צבי אלימלך מרינוב: ׳מנהג ישראל תורה הוא להכין שושנים ושאר מיני עשבים בחג השבועות הוא לדעתי על־פי המדרש פרשת אחרי: משל למלך, שהיה לו פרדס נטוע. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס ונמצא מלא חוחים, הביא קצצים לקוצצו, ראה בו שושנה אחת - אמר המלך בשביל שושנה יינצל כל הפרדס, כך בזכות התורה יינצל כל העולם כולו. מי שושנים בקהילות יהודי המזרח, ובייחוד בקהילות צפון אפריקה, נוהגים לזלף בחג השבועות מי שושנים על המתפללים ועל החוגגים, זה על זה. וטעם נתנו לדבר על־פי המדרש: בשעה ששמעו ישראל דברה ראשונה אנכי ה׳ מפי הגבורה, פרחה נשמתם. המטיר עליהם הקדוש בדוך הוא טל של תחייה וחיו. ומשום זכר לטל זה מזליפים מי שושנים. זכר נוסף למנהג מוצאים אנו בתרגום שני למגילת אסתר - בדברי השטנה של המן הרשע על חגי ישראל ומנהגיהם: ובחודש סיוון עושים וקוראים לחג זה עצרת או חג השבועות ועולים היהודים על גג בית הכנסת שלהם ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם ואומרים זה היום שניתנה תורה לאבותינו בהר סיני׳. וכתב בעל יפה ללבי: נוהגים לשטוח גם בחצרות ועל גבי האיצטבאות עשבים ממיני בשמים ושושנים, כי שושן עדות לישראל ששומרים התורה, כמו שאנו מוצאים במסכת סנהדרין (לז ע״א). ומטעם זה נוהגים גם כן להביא שושנים לחופה ומניחים לפני החתן והכלה. והמנהג, לפנים, לעשות רוב החתונות בחודש סיוון (ירק לשבועות על־פי דפים להר״מ הכהן) זכר לביכורים טעמים מטעמים שונים ניתנו למנהג נאה זה של שטיחת ירק, העמדת אילנות ופיזור פרחי בושם. יש אומרים שהוא זכר להבאת ביכורים שחג זה חג הביכורים הוא, והביכורים שהיו מביאים אותם בסלים של נצרים וערבה היו מעטרים אותם בכל מיני שושנים, ורדים ופרחים. כמו שמצינו במשנה: ׳והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרה שלזית בראשו.. עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהם׳. תיבתו של משה טעם אחר: מפני שיום ז׳ באדר יום לידתו של משה רבינו ולסוף שלושה חודשים, שאז חל חג השבועות, -הושם בתיבה והועמד בירק קני הסוף. מאכלי חלב לפי שכשחזרו ישראל מהר סיני לבתיהם, אכלו רק מאכלי חלב, מפני שבמתן תורה נאסרו עליהם בהמות טמאות, טריפה, חלב, ודם, ונצטוו על השחיטה, הניקור והמליחה, והוזהרו על בשר וחלב, והיו צריכים להכשיר את כליהם, (כמו שכתב רבנו סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה) ויום מתן תורה שבת היה, ולא יכלו אם כן לשחוט ולמלוח ולהכשיר את הכלים, ונאלצו איפוא לאכול ביום זה רק מאכלי חלב. (משנה ברורה) תיקון ליל שבועות מפאת קיצורו של החג, שנמשך רק יום אחד, צירפו את לילו ליומו וכך נהפך ל-יומא אריכתא (יום ארוך). נוהגים איפוא להיות ערים כל הלילה ולקרוא בספר "תיקון לילשבועות תמצית מהתורה שבכתב ושבעל-פה שנתחבר במאה הט״ז על ידי מקובלי צפת. מנהג זה הוא עתיק יומין וכבר ב־זוהר׳ מובא, שהחסידים הראשונים לא היו נמים בליל־שבועות והיו עוסקים בתורה (פרשת אמור). ליל שימורים נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה. ויש שלומדים ׳תיקון ליל שבועות״, שבו משולבים כל חלקי התורה. כדי לתקן פגם של דור מקבלי התורה, שהיו בהם רבים שהלכו לישון בלילה ההוא, ומשה רבינו היה צריו להעירם לקבלת התורה. (פרקי דרבי אליעזר) כתב האריז״ל ״כל מי שבלילה הזה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה,— מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק״ לערים כל הלילה לא יבטל מתלמוד תורה בלילה הגדול הזה, (ויושב בטל דומה לישן) ובודאי שלא ישיח שיחה בטלה. יתגבר על עייפותו בבוקר, שלא ינמנם בתפילת שחרית. הנעורים כל הלילה אין מברכים ברכת התורה, והברכות "אלוקי נשמה, - המעביר שינה״, וברכת ציצית על טלית קטנה, אלא שומעים ממי שישן שמכוין להוציאם ידי חובתם, ומי שישן ביום ערב שבועות שנת קבע (כחצי שעה על מטתו), יכול לברך ברכת התורה בעצמו, אבל לא את שאר הברכות. (ויש קהילות שנוהגים בהן לברך את כל הברכות חוץ מברכת על נט״י). אחרי עלות השחר נוטלים ידיים. תהלים "וישי הוליד את דוד" – ודוד את ספר תהילים. ומאז ועד עולם - שימש, משמש וישמש ספר ה"תהילים" את רבבות אלפי ישראל כספר של השתפכות הנפש, שירה, בקשה והודיה. ״גזע הבעש״ט אומר נכדו ר׳ נחמן מברסלב 1 רגילים ביותר לפרש שיחתם לפני השם יתברך בבכיה גדולה. כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום, וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד, שזה עיקר ספר תהלים שיסד״ (ליקוטי מהר״ן תנינא סימן ק). והאגדה מספרת: ״פעם אחת, בטרם נתפרסם הבעש״ט, התאכסן הרב מקולומיאה בביתו. בחצות הלילה הקיץ הבעש״ט ועסק בעבודתו הקדושה בחשאי. כשנתעורר הרב משנתו באמצע הלילה, ראה עמוד אש גדול על התנור, וחשב שהודלקו העצים שם וחשש לשריפה. ויקח כלי עם מים לכבות האש. כשבא אצל התנור ראה שהבעש״ט יושב שם ואור גדול יוצא ממנו וזורח עליו כעמוד של אש. מיד נתעלף הרב. כששבה אליו רוחו, שאלהו: מה זאת י אמר לו הבעש״ט: אין אני יודע עד מה. אני אמרתי תהלים. אפשר שעל־ידי כך נדבקתי בהשם יתברך והיה מה שהיה״ (סדר הדורות החדש). אף הנעליים, בכו וזעו ״בעת ההיא, כך סיפר המגיד ממזריטש להרב בעל ״התניא״ כששמעתי את השיר והזמרה של אמירת מזמורי תהלים מפי הבעש״ט, היה לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים ותענוגים גדולים באהבה ובחסד, אשד לכמותם לא זכיתי מעולם עד אז והפאנטאפעל (נעלי בית) שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימיות מעומקא דלבא,,. ולא הרבי ר׳ דוב בער בלבד אלא כל- ״תלמידיו, החבריא קדישא, כשהיו שומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהלים מפני מורנו הבעש״ט, היו זוחלים ורועדים. ואם כי עיניהם היו עצומות, היו דמעותיהם ניגרות מעצמן ולבם שבור ורצוץ מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה. וכל אחד ואחד מהחבריא קדישא היה מתברך בלבבו כי יעזרהו השם יתברך שיזכה לעבוד את ה׳ בכעין זה״. מזמור תהילים יקר וחביב ולעבודה תמה ותמימה זו של אמירת תהלים בהשתפכות הנפש, בבכיה עצומה ובשמחה רבה גם יחד, קירב הבעש״ט את האנשים הפשוטים והדריכם לעבודת הבורא. שהיה הבעש״ט אומר: ״עיקרא ושרשא דכולא הוא, שיהא מזמור תהלים יקר וחביב ונחמד ונעים על אומרו כמו סוגיה עמוקה בש״ס. כי מרועה אחד נתנו. ומי שזוכה לייסד חברת תהלים של ״משכימי קום", יהא שמח ושש בשמחה אמתית, כאילו זכה לקבוע ישיבת תלמידי חכמים גאוני עולם... כי שני מיני נחת דוח לפניו י יתברך עבודת המוח ועבודת הלב ושניהם כאחד מהמוכרחים בחיי כלל ישראל, כהכרח הראש והלב גגוף האדם"... לפיכך גדולה אמירת תהלים של האנשים הפשוטים, יושבי הכפרים. ״ופעם אחת הראה הבעש״ט לתלמי¬דיו את תענוגם הנפלא של עצם החיים של האנשים הפשוטים, איך נפשם מתרפקת על דודם בדבקותם בבורא העולמים, באמירתם מזמורי תהלים אף כי לא ידעו פירושם״. בכלל מאתים יש מנה ומעשה באחד האדמו״דים שצווה לאחד מאנשי שלומו שעמד לחתן את בתו, שהכלה תאמר כמה פרקים בתהלים. היות ולא ידוע איזה פרקים כלה צריכה לומד, שאל חסיד ממקוריו האם יודע הוא לאיזה פתוך פרקי התהילים התכוון הבעש"ט. ענה לו אותו חסיד - אין אני יודע - לכן אני מציע שביום החופה תאמר הכלה את כל התהילים, ובמילא יהיה בזה גם הפרקים המצטרכים לה. וכן כל אדם וכן בכל ענין. כי יש בכלל מאתים מנה. פרקי אבותפרק ו - משנה ב'אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם (משלי י"א, כ"ב) דומה הדבר לשר שנתן את בתו לאיכר פשוט בתקווה שהיא תצליח בתבונתה לתקן את נימוסיו ולהפכו לשר נכבד. כך נתן ה' את התורה שמקורה בשמים לבני ישראל – שהם בני אדם שנוצרו מעפר – בתקווה שבעזרת התורה יעלו למדרגה גבוהה. אך אם אין בני ישראל לומדים בתורה, הרי שהם משפילים אותה, משל כאילו האיכר משפיע על בת השר ומוריד אותה לדרגתו ועל ידי כך מעליב אותה ואת אביה. (ר' חיים מוולוז'ין) מאוזן: 3. אחת ממכות מצרים. 4. לא עיקר. 6. רבינו הקדוש, מחבר ה¬משנה. 7. חג. 10. קרבן המוקרב יום יום. 13. הצינור שבו עובר האוכל ל¬קיבה. 15. אשת אלימלך. 17. שאון. 18. בעלה של רות. 20. מספיק! 22. בתוכו. 23. כלי חפירה. 24. מקום תפילה ולימוד. 27. קורבן מיוחד שהובא בחג השבועות. 30. סוחר, מוכר. 32. מאכל שנפלט לאחר שנאכל. 34. פרח נאה. 35. אומה. 36. סימן מוסיקלי. 37. בו מקש¬טים בשבועות. 38. ממסכתות הש׳׳ס. 42. ירוק בהיר. 45. גבר אלים וחזק. 47. שמים, רקיע. 50. נוהרים, הולכים אחרי... 52. חזק, אמיץ. 53. ארץ ב¬מזרח אפריקה. 55. המסכת הראשונה בש״ס. 57. שנים, זוג, 58. פירות ש¬העלו אותם או את פדיונם לירושלים ואכלום. מאונך: 1. מלך חצור, שסיסרא היה שר צבאו. 2. פרי הדר. 3. חיית טרף מסורבלת. 5. עורך עיסה. 6 שמחה. 7. ממלא מקום (ר"ת). 8. קריאת כאב וצער. 9. אחד ממלכי פרס. 10. נחלש. 11. מספר השבטים. 12. אחד מן הטונים בסולם הצלילים 14. בגד ארבע כנפות בעל ציציות 16. שם נוסף לחג השבועות. 19. הר סיני היה אפוף בו בשעת קבלת התורה (שמות כ, י"ח). 20) אחת ממכות מצ¬רים. 21. משכן הפרות. 23. צמרת ה¬אילן. 24. נעשה מבוגר. 25. אזרח מדי¬נת ירדן. 26. מאכל שהוא ספק מעושר 28. ענף רך לשתילה או להרכבה. 29. קביעת חוקים. 30. תורה שבעל פה (ר"ת). 31. נצטווינו למחות זכרו. 33. פיוט הנאמר בקהילות האשכנזים לפני קריאת התורה בשבועות. 36. עסק בתמרונים. 39. מצאצאיה של רות. 40. חדווה, גילה. 41. ביטוי בארמית למילה העברית "משתמע". 43. רכשו. 44. המ¬¬גילה הנקראת בשבועות. 46. סוד. 48. מהר! 49. שאינו לח. 51. גף עליונה 54. יום ללא התחלה. 56. מפני ש...

#_lt#br#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; "#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/10-A4chX9UHjf.gif"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; "#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/12-lurSHAXuek.gif"#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#div style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl; "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center; "#_gt##_lt#b#_gt##_lt#font size="5" color="#ff1b28"#_gt#מרדכי ברגמן#_lt#/font#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#b#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center; "#_gt##_lt#b#_gt##_lt#font size="5" color="#ff1b28"#_gt#ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון#_lt#/font#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#br#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# large; "#_gt#בני ישראל הולכים במדבר בצורה מסודרת איש על מחנהו ואיש על דגלו. לכל שבט יש תפקיד ואופי מיוחד. יש חשיבות לכל ציבור לדעת את תפקידו ותרומתו לעם ישראל בכל תקופה. מהו תפקיד הציבור "המזרחי" מה שמכונה היום "דתיים לאומיים"?#_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#הרב קוק לקראת סוף ימיו במכתבו לאגודת המזרחי בחיפה (מאמרי הראיה 196) מגדיר שלש מטרות עיקריות#_sc# #_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#א. לעורר את הלאומיות הטבעית הפשוטה בלבם של שלומי אמוני ישראל. יהודים שחייהם סובבים סביב תורה ומצוות צריכים להתחנך לאידאל של התמסרות להקמת עם ישראל בארצו, הקמת ישובים, התגייסות לצבא לאו דווקא מצד קידוש ד' והמצווה שיש במדינה אלא מתוך רגש פשוט וטבעי של אהבת האומה. כשם שאי אפשר לקיים בשלמות את מצות כיבוד אב ואם כאשר אין רגש טבעי פשוט של כבוד ואהבה והכרת טובה בין אב לבנו כך גם קיום מצוות ירושת הארץ והקמת ממלכת כוהנים וגוי קדוש אינה יכולה להתקיים בשלמותה ללא הרגש הפשוט של אהבת האומה בזה יש שיתוף ודמיון בין רגשי הלאום של אנשים שאינם שומרים תורה ובין אלו שמקיימים אותה במילואה תפקיד המזרחי כתנועה ציבורית לפתח בקרב שומרי התורה מכל הגוונים את היחס החיובי והמתמסר למדינת ישראל מתוך רגשי לאומיות טבעיים.#_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#ב. תפקיד נוסף של תנועת "המזרחי קרי דתיים-לאומיים" שהוא עליון יותר מהראשון להשפיע על הציבור "החילוני". ע"י השיתוף עמם בצבא ובכל מערכות המדינה נוצרת קירבה רעיונית וממילא פתוחה הדרך להשפעה אמונית רוחנית לקרבם לדרכה של תורה בכל האופנים השונים של ההשפעה הן בדוגמא אישית הן בשיחה הן בשיעורים וכדומה. #_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#ג. התפקיד העליון ביותר של התנועה הוא לא להשאיר את השאיפה הלאומית בגולמיותה אלא לפתח את המחשבה וההכרה הלאומית למעלת קודש לענות על השאלה מהו תפקיד עם ישראל בעולם בעמים? האם תפקידו לתרום לכלכלה העולמית האם תפקידו לפתח מדענים? התשובה הברורה שאותה אנו כתנועה דתית לאומית צריכים לענות היא לא ולא כלומר ודאי שיכולה המדינה ליצר מדענים וכדומה אבל זהו לא עיקר תפקידה ומטרתה בעולם. מטרת מדינת ישראל היא לפתח קרבת אלו' להיות העם שאלוקי עולם שומע לתפילתו ולהיות העם שבו החוקים הם צדיקים וקדושים עם הנבואה עם הקודש עם בו גם ה"בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום" מתוקנים טהורים ואדירים. "המזרחי" "המפד"ל" "איחוד לאומי" לא משנה מה הכותרת העיקר הוא האמירה הרוחנית אותה צריך הציבור הזה להביע. לא דאגה לצרכי הדתיים בלבד לא רק דאגה לאנ"ש לא רק החזרה בתשובה של החילונות או הלאמת החרדיות שכל אלה מטרות חשובות אלא שחסרה מטרה חשובה ועיקרית שלמעשה היא העיקרית ביותר הגדרה מחדש של האידאל העיקרי של מדינתנו התססה קבועה של הרעיונות לא לתת ללאומיות הפשוטה להישאר בטבעיותה.#_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#"לכו אחים בדרך הקודש אשר בחרתם דגל תורת ישראל וקדושת אור ד' המלא הוד כל האידיאלים היותר נשגבים אשר האנושיות העתידה תדגול בשמם שאו ברמה החיים הטהורים והנאמנים עבודת הבניין והתחייה הלאומית המאוחדות בשמירת התום של כל החיל והחוסן אשר בתורת חיים במורשת אבות קדושי עליון ומסורת קודש נאמנה בדבר אלו' חיים כל אלה יהיו למופת לכל אחיכם ושם שמים שם ישראל ושם תחיית הארץ ובניינה יתגדל ויתקדש על ידכם והייתם לברכה לדור דורים משובבי נתיבות לשבת בבנין ארץ חמדה"#_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# justify;"#_gt#יהי רצון שנתעלה כציבור למלא את תפקיד המוטל עלינו לרומם את עם ישראל כולו בשלשת המטרות שמתווה לנו הרוא"ה הגדול שנשלח למחיה בתחילת גאולת עם ישראל בארצו ולהורות לנו כיצד לפעול.#_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#font size="5" color="#4aa02c" style="font-size#_sc# 14px; font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; "#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#b#_gt#לחג השבועות#_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center; "#_gt##_lt#font face="Arial, Helvetica, sans-serif"#_gt##_lt#div style="font-size#_sc# 18px; color#_sc# rgb(0, 0, 0); text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl; "#_gt#מגילת רות#_lt#br#_gt#קיים קשר הדוק ונאמן בין מגילת רות ובין חג השבועות, חג הקציר. אווירת המגילה ואווירת החג עולות בקנה אחד והולמות זו את זו. המגילה והחג כאחד משיבים עליך רוח מרעננת של מרחבי שדות ומרוממים את נפשך ברינת הקוצרים, יבול מבורך. ירק ריחני מקשט את הבית, ואף מתוך המגילה כאילו עולה באפך ריח ירק וקמה. שעה שבעל הקריאה משמיע מעל בימת בית הכנסת את צליליה הענוגים, השלווים והלבביים, כאשר אתה קורא או שומע בחג השבועות את מגילת רות. רגש אמיתי של חג קציר וחג ביכורים אופף את נפשך ואתה מדמה לראות בעיני רוחך את דמותה העדינה והטהורה של רות, טובלת במרחב הזהוב של שדות הקמה ומלקטת שיבלים אחרי הקוצרים.#_lt#br#_gt#מגילת החסד#_lt#br#_gt#כמו כל סיפורי התורה והנ"ך על מעשי האבות, מטרתם היא שנלמד מן המעשים עצמם לקח שאין התנ"ך מבאר בפי¬רוש. כך גם לומדים אנו את לקחי מגילת רות מתוך העמקה בכתובים ובסיפור. רבים ומגוונים הם הלקחים הנלמדים במגילה זו. כפי שכבר ציינו חז׳׳ל, היה אלימלך ראוי לעונש מפני שעזב את ארץ ישראל אף כי בה לא היה המצב הכלכלי רע כל כך שיצ¬דיק את הירידה! בניו מחלון וכליון חטאו בזה כי לא שבו ארצה מיד אחרי כלות זמן הרעב. גדולה היא רעת מעשיהם עת לקחו להם נשים נכריות אשר לא נתגיירו, וכנראה הח¬ליטו להשתקע בחוץ לארץ. #_lt#br#_gt#ביחסים בתוך המשפחה, אין כמו תיאורי מגילה זו ללמדנו איך על הכלה להתנהג עם הורי בעלה בפרט אם הם שכולים. עליה לראות בהם כאילו הם הוריה ממש, שמוטל עליה לטפל בהם ולעשות כל מה שבידה כדי לנחמם ולשמחם. #_lt#br#_gt#רות אשר הלכה בדרך זו שילם ה׳ את משכרתה השלמה. מאידך גיסא למדים אנו כי עונש קשה צפוי לכלה המזלזלת בהורי בעלה. ועוד#_sc# תיקון עושה רות למעשיהם של מחלון וכליון-מאמצת היא את האמונה היהודית ונסחפת אל תוכה פנימה. אין ספק כי רות אשר אמרה לחמותה#_sc# עמך עמי אלקיך אלקי, אף כי הפצירה בה נעמי שתשוב לארצה ולמולדתה, קיבלה עליה עול המצוות ונתגיירה, ולכן אין נישואיה עם בועז נחשבים כנשואי תערובת, בניגוד לנישואים שנעשו בימי עזרא עם נשים שלא נתגיירו ולא הראו שום נטייה להתגייר. וגם מבחינה נוספת דומה הספור שבמגילת רות לספורי התורה. כוונתו העיקרית היא אמנם חינו¬כית, אבל הוא מוסר לנו דרך אגב גם כמה ידי¬עות אשר בגללן משמש הספר מקור היסטורי חשוב, אף כי אין חשיבות היסטורית רבה למאורעות המסופרים עצמם. ממגילת רות אנו לומדים הרבה על דרך חייהם של בעלי השדות העשירים והא¬כרים והפועלים בארץ ישראל#_sc# אנו לומדים מתוכה בין יתר תאורי המגילה כי נתקיימה מצוות התורה של "לקט, שכחה ופאה" . מגילת רות מלמדת אותנו את דרך "הקניין" בימים ההם. על מנהג ודרך גאולת השדות בידי קרוב משפחה כדי שלא תעבור נחלה לזרים. ועל קיומו של מנהג המתנה את זכות הגואל לגאול את רכוש קרובו אשר נמכר, בחובתו לקחת לאשה, את אלמנתו שאין לה בנים, אף על פי שאין חובה זו באה מדין תורה. כי מצוות ייבום חלה רק על אח לשאת את אשת אחיו שמת בלי להשאיר זרע.#_lt#br#_gt#אם כן אפוא מן הדין הוא שנקרא את מגילת רות ונעיין בה בחג השבועות לא רק מפני שהמאו¬רעות המסופרים בה קרו בעונת החג, בימי קציר חטים, אלא גם מפני שמגילה זו היא, לפי האמור לעיל, המשך ישיר של התורה, ולכן מתאימה היא, ביותר לחג מתן תורתנו.#_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl; "#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/17-5ppeskjzZB.gif"#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/18-fCDlLKRPJV.gif"#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#span style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); font-size#_sc# 18px; "#_gt##_lt#div style="font-size#_sc# 18px;color#_sc# #000000;text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl;"#_gt#במדבר סיני (א' א')#_lt#br#_gt#במדבר סיני – בגימטריא#_sc# בשלום. מיום שיצאו ממצרים היו בקטטה, עד שבאו למדבר סיני ושררה ביניהם האחדות. ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד. (החיד"א)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#באחד לחדש (א' א')#_lt#br#_gt#כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם. (רש"י)#_lt#br#_gt#תמוה, הלא באחד בניסן כשהוקם המשכן כבר שרתה השכינה על ישראל, כמו שנאמר#_sc# ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן... ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ'), כדי להיחשב תושב העיר צריך האדם לדור בה לפחות שלושים יום. נמצינו למדים שכדי שתחול קביעות בדבר מסוים צריכים לחלוף לפחות ל' יום. לפי זה אכן שרתה השכינה כבר באחד בניסן ואולם עדיין לא היה זה כדבר קבוע. רק כעבור שלושים יום, באחד באייר יכול הדבר להיעשות ולהיחשב לקבוע. לכן לא מנאן עד לאחר ל' יום – באחד באייר. (תרומת הדשן)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#במספר שמות (א' ב')#_lt#br#_gt#טבע העולם הוא, שהאדם אינו מעלה על דל שפתיו את שם שונאו, אלא יכנהו בכינויים שונים וכמו שמצינו שכינה שאול את דוד – בן ישי ולא הזכירו בשמו. זהו שנאמר במספר שמות דהיינו, מחמת שחביבים ישראל אצל הקב"ה על כן ציווה למנותם בשמותם, שעל ידי הזכרת שמם נגרמת נחת רוח לפניו יתברך. (פני דוד)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#לבני יוסף לאפרים (א' ט')#_lt#br#_gt#מפני מה בפקודי בני ישראל הקדים הכתוב אפרים למנשה, ואילו בפרשת מסעי לגבי נחלת הארץ הקדים מנשה לאפרים? לבני יוסף למטה בני מנשה. בהיותם במצרים היה אפרים יושב בבית מדרשו של יעקב והוגה בתורה ואילו מנשה היה המליץ הממונה לשבור אוכל לבאים מצרימה. לפיכך, לגבי חנייתם סביב המשכן ואוהל מועד הקדים הכתוב את אפרים, שהוא תלמיד חכם ולו יאה וראוי הדבר. לעומת זאת, לגבי נחלת הארץ שהיא דבר שבממון, הקדים את מנשה שהיה בבחינת זבולון. (חתם סופר)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#בני נפתלי תולדתם למשפחתם (א' מ"ב)#_lt#br#_gt#יש לדקדק מפני מה אצל כל השבטים נאמר לבני, ורק אצל שבט נפתלי נאמר#_sc# בני. פירש בעל הטורים#_sc# לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים. לכך רמז בברכת נפתלי אשה – אילה שלוחה הנותן – ר"ת#_sc# אשה. לפיכך בפרשת פינחס כתוב בכולם בני, לפי שמתו האנשים במגיפה ונתרבו הנשים.#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#באותו ענין#_sc##_lt#br#_gt#הנצי"ב מביא ביאור בשם חותנו שהובא בשם האר"י ז"ל#_sc# בתחילה היו מניחים בתיבה אחת גדולה את כל הפתקאות של כל ישראל. אחר כך באו כל הנשיאים איש איש בתיבה ריקה משלו, וכל אחד היה בורר בפתקאות, וכל אימת שהיה אחד מהם מוצא פתק של אחד משבט היה מטיל אותו בתיבתו, לכן אצל כל השבטים נאמר לבני, כלומר הפתקאות השייכים לבני שבט זה. ברם, אצל נפתלי לא היה הנשיא צריך לברור את הפתקאות של בני שבטו, שכן בהיותו אחרון הנשיאים ממילא כל הפתקאות בתיבה הגדולה היו שייכים לשבטו. משום כך נאמר בני נפתלי. (העמק דבר)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#אך את מטה לוי לא תפקוד (א' מ"ט)#_lt#br#_gt#והיו לי הלויים – הלויים שלי הם, שכל מי שמקרב אותי אני מקרבו. הם קירבו עצמם לי. (מדרש רבא)#_lt#br#_gt#בוודאי היו גם יחידים אחרים שלא מבני לוי אשר לא חטאו בעגל, מדוע איפוא רק שבט לוי שלי הם? אלא, אף שהיו גם אחרי שלא חטאו, מכל מקום כאשר הכריז משה מי לה' אלי, נאספו אליו רק בני לוי. רק לשבט לוי היה הכוח לקום ולהכריז אני לה', כולי לה'. לפיכך, רק הם קרבו עצמם לי. (חידושי הרי"ם)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (ב' ל"ב)#_lt#br#_gt#מדוע כפלה התורה את מניינם של בני ישראל והרי המספר הזה הוזכר כבר בפרק הקודם. ומדוע היה צורך לשוב ולהזכירו כאן? אלא, התורה באה להראותנו הפלא העצום שהיה בכלל ישראל, שהרי חלפו עשרים יום מהמפקד הראשון שהיה בא' באייר עוד שנסעו בכ' באייר ובכל התקופה הזו, לא מת אחד מהגוי הגדול הזה. (רבינו בחיי)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#פקד את בני לוי... מבן חדש ומעלה (ג' ט"ו)#_lt#br#_gt#משיצא מכלל נפלים. (רש"י)#_lt#br#_gt#במה נשתנו בני לוי משאר ישראל אשר נמנו מבן עשרים שנה ומעלה? אכן, אדם בן כ' שנים הריהו איש והוא ברשות עצמו, לכן אף נקרא ומיוחס על שם עצמו. לעומת זאת בני לוי עיקר יחסם הוא עצם היותם בני לוי. מכאן שכבר משנולדו הריהם בני לוי, על כן משיצאו מכלל נפלים נמנים הם בפני עצמם. (בעל השואל ומשיב)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#שנים ועשרים אלף (ג' מ"ג)#_lt#br#_gt#לפי שהם מחנה שכינה, ואין השכינה שורה בפחות מכ"ב אלף, על כן מיעטם הקב"ה והעמידם על מספר זה להורות שאין מחנה שכינה פחותה מכ"ב אלף. ובחר ה' בהם מצד היותם מועטים, כי כן מצינו בהרבה מקומות שהקב"ה בוחר במועט, כמו שנאמר#_sc# לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט (דברים ז'). וכן בג' משפחות אלו#_sc# גרשון, קהת ומררי, היה מררי מרובה באוכלוסין, על כן נתרחק מן משא של הקודש וניתן למועטים. (כלי יקר)#_lt#br#_gt##_lt#br#_gt#נשא את ראש בני קהת... לעשות מלאכה באהל מועד (ד' ב'-ג')#_lt#br#_gt#אצל בני קהת נאמר לעשות מלאכה ואילו אצל בני גרשון ומררי נאמר#_sc# לעבוד עבודה (ד' כ"ג). ברם, נשיאת הארון שנפלה בחלקם של בני קהת לא הייתה בה עבודה כלל, לפי שלא הייתה כרוכה במאמץ. אדרבה – היה הארון נושא את נושאיו (סוטה ל"ה). הנה כי כן, לא הייתה זו עבודה אלא מלאכה גרידא. לפיכך לבני גרשון ומררי שהייתה בהם עבודה נתן עגלות, ואילו לבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. (אור החיים)#_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/19-RVr8wdLUMa.gif"#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl; "#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ירק#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#לקראת חג השבועות נוהגים לקשט את הבתים בענפי ירק, בציצים ובפרחים שונים. בעיקר שוקדים לעטר את בית הכנסת בזרי ירק ולשטוח עשבים על ריצפתו. בקרב ערות המזרח נוהגים גם לזלף מי-שושנים על המתפללים ולזרוק עלי ורד על ספרי-התורה.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#רבי חיים פאלאג'י אומר#_sc# ׳כל המרבה בשושנים בחג השבועות הרי זה משובח ואם אין ראיה לדבר יש זכר לדבר במקרא#_sc# ״והדת נתנה בשושן ותנחן דת בשושן״, אל תקרי בשושן אלא בשושן#_sc# היינו הדת, התורה. ניתנה בשושנים׳.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ריעב׳"ץ (רבי יעקב אשכנזי בן חכם צבי מעמדין) כותב#_sc# ׳נוהגין לשטוח עשבים זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, כמו שכתוב#_sc# ,"אל ירעו אל מול ההר ההוא״ (שמות לד ג). גם נוהגין להעמיד ענפי אילנות ומרבים במיני פרחים המריחים לשמחת היום הטוב הזה׳.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#וכך מסביר האדמו״ר רבי צבי אלימלך מרינוב#_sc# ׳מנהג ישראל תורה הוא להכין שושנים ושאר מיני עשבים בחג השבועות הוא לדעתי על־פי המדרש פרשת אחרי#_sc# משל למלך, שהיה לו פרדס נטוע. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס ונמצא מלא חוחים, הביא קצצים לקוצצו, ראה בו שושנה אחת - אמר המלך בשביל שושנה יינצל כל הפרדס, כך בזכות התורה יינצל כל העולם כולו.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#מי שושנים#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#בקהילות יהודי המזרח, ובייחוד בקהילות צפון אפריקה, נוהגים לזלף בחג השבועות מי שושנים על המתפללים ועל החוגגים, זה על זה. וטעם נתנו לדבר על־פי המדרש#_sc# בשעה ששמעו ישראל דברה ראשונה אנכי ה׳ מפי הגבורה, פרחה נשמתם. המטיר עליהם הקדוש בדוך הוא טל של תחייה וחיו. ומשום זכר לטל זה מזליפים מי שושנים.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#זכר נוסף למנהג מוצאים אנו בתרגום שני למגילת אסתר - בדברי השטנה של המן הרשע על חגי ישראל ומנהגיהם#_sc# ובחודש סיוון עושים וקוראים לחג זה עצרת או חג השבועות ועולים היהודים על גג בית הכנסת שלהם ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם ואומרים זה היום שניתנה תורה לאבותינו בהר סיני׳.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#וכתב בעל יפה ללבי#_sc# נוהגים לשטוח גם בחצרות ועל גבי האיצטבאות עשבים ממיני בשמים ושושנים, כי שושן עדות לישראל ששומרים התורה, כמו שאנו מוצאים במסכת סנהדרין (לז ע״א). ומטעם זה נוהגים גם כן להביא שושנים לחופה ומניחים לפני החתן והכלה. והמנהג, לפנים, לעשות רוב החתונות בחודש סיוון (ירק לשבועות על־פי דפים להר״מ הכהן)#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#זכר לביכורים#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#טעמים מטעמים שונים ניתנו למנהג נאה זה של שטיחת ירק, העמדת אילנות ופיזור פרחי בושם.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#יש אומרים שהוא זכר להבאת ביכורים שחג זה חג הביכורים הוא, והביכורים שהיו מביאים אותם בסלים של נצרים וערבה היו מעטרים אותם בכל מיני שושנים, ורדים ופרחים. כמו שמצינו במשנה#_sc# ׳והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרה שלזית בראשו.. עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהם׳.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#תיבתו של משה#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#טעם אחר#_sc# מפני שיום ז׳ באדר יום לידתו של משה רבינו ולסוף שלושה חודשים, שאז חל חג השבועות, -הושם בתיבה והועמד בירק קני הסוף.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#מאכלי חלב#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#לפי שכשחזרו ישראל מהר סיני לבתיהם, אכלו רק מאכלי חלב, מפני שבמתן תורה נאסרו עליהם בהמות טמאות, טריפה, חלב, ודם, ונצטוו על השחיטה, הניקור והמליחה, והוזהרו על בשר וחלב, והיו צריכים להכשיר את כליהם, (כמו שכתב רבנו סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה) ויום מתן תורה שבת היה, ולא יכלו אם כן לשחוט ולמלוח ולהכשיר את הכלים, ונאלצו איפוא לאכול ביום זה רק מאכלי חלב. (משנה ברורה)#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#תיקון ליל שבועות#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#מפאת קיצורו של החג, שנמשך רק יום אחד, צירפו את לילו ליומו וכך נהפך ל-יומא אריכתא (יום ארוך). נוהגים איפוא להיות ערים כל הלילה ולקרוא בספר "תיקון לילשבועות תמצית מהתורה שבכתב ושבעל-פה שנתחבר במאה הט״ז על ידי מקובלי צפת.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#מנהג זה הוא עתיק יומין וכבר ב־זוהר׳ מובא, שהחסידים הראשונים לא היו נמים בליל־שבועות והיו עוסקים בתורה (פרשת אמור).#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ליל שימורים#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#נוהגים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ויש שלומדים ׳תיקון ליל שבועות״, שבו משולבים כל חלקי התורה. כדי לתקן פגם של דור מקבלי התורה, שהיו בהם רבים שהלכו לישון בלילה ההוא, ומשה רבינו היה צריו להעירם לקבלת התורה. (פרקי דרבי אליעזר)#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#כתב האריז״ל ״כל מי שבלילה הזה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה,— מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק״ #_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#לערים כל הלילה#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#לא יבטל מתלמוד תורה בלילה הגדול הזה, (ויושב בטל דומה לישן) ובודאי שלא ישיח שיחה בטלה.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#יתגבר על עייפותו בבוקר, שלא ינמנם בתפילת שחרית.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#הנעורים כל הלילה אין מברכים ברכת התורה, והברכות "אלוקי נשמה, - המעביר שינה״, וברכת ציצית על טלית קטנה, אלא שומעים ממי שישן שמכוין להוציאם ידי חובתם, ומי שישן ביום ערב שבועות שנת קבע (כחצי שעה על מטתו), יכול לברך ברכת התורה בעצמו, אבל לא את שאר הברכות. (ויש קהילות שנוהגים בהן לברך את כל הברכות חוץ מברכת על נט״י). אחרי עלות השחר נוטלים ידיים.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#תהלים#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#"וישי הוליד את דוד" – ודוד את ספר תהילים.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ומאז ועד עולם - שימש, משמש וישמש ספר ה"תהילים" את רבבות אלפי ישראל כספר של השתפכות הנפש, שירה, בקשה והודיה.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#״גזע הבעש״ט אומר נכדו ר׳ נחמן מברסלב 1 רגילים ביותר לפרש שיחתם לפני השם יתברך בבכיה גדולה. כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום, וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד, שזה עיקר ספר תהלים שיסד״ (ליקוטי מהר״ן תנינא סימן ק). והאגדה מספרת#_sc# ״פעם אחת, בטרם נתפרסם הבעש״ט, התאכסן הרב מקולומיאה בביתו. בחצות הלילה הקיץ הבעש״ט ועסק בעבודתו הקדושה בחשאי. כשנתעורר הרב משנתו באמצע הלילה, ראה עמוד אש גדול על התנור, וחשב שהודלקו העצים שם וחשש לשריפה. ויקח כלי עם מים לכבות האש. כשבא אצל התנור ראה שהבעש״ט יושב שם ואור גדול יוצא ממנו וזורח עליו כעמוד של אש. מיד נתעלף הרב. כששבה אליו רוחו, שאלהו#_sc# מה זאת י אמר לו הבעש״ט#_sc# אין אני יודע עד מה. אני אמרתי תהלים. אפשר שעל־ידי כך נדבקתי בהשם יתברך והיה מה שהיה״ (סדר הדורות החדש).#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#אף הנעליים, בכו וזעו#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#״בעת ההיא, כך סיפר המגיד ממזריטש להרב בעל ״התניא״ כששמעתי את השיר והזמרה של אמירת מזמורי תהלים מפי הבעש״ט, היה לי כעין שפיכת הנפש וגעגועים גדולים ותענוגים גדולים באהבה ובחסד, אשד לכמותם לא זכיתי מעולם עד אז והפאנטאפעל (נעלי בית) שלי היו רטובים מזיעה ודמעות של תשובה פנימיות מעומקא דלבא,,. ולא הרבי ר׳ דוב בער בלבד אלא כל- ״תלמידיו, החבריא קדישא, כשהיו שומעים קול השיר והזמרה של אמירת תהלים מפני מורנו הבעש״ט, היו זוחלים ורועדים. ואם כי עיניהם היו עצומות, היו דמעותיהם ניגרות מעצמן ולבם שבור ורצוץ מקול תחנוני בעלי השיר והזמרה. וכל אחד ואחד מהחבריא קדישא היה מתברך בלבבו כי יעזרהו השם יתברך שיזכה לעבוד את ה׳ בכעין זה״.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#מזמור תהילים יקר וחביב#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ולעבודה תמה ותמימה זו של אמירת תהלים בהשתפכות הנפש, בבכיה עצומה ובשמחה רבה גם יחד, קירב הבעש״ט את האנשים הפשוטים והדריכם לעבודת הבורא. שהיה הבעש״ט אומר#_sc# ״עיקרא ושרשא דכולא הוא, שיהא מזמור תהלים יקר וחביב ונחמד ונעים על אומרו כמו סוגיה עמוקה בש״ס.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#כי מרועה אחד נתנו. ומי שזוכה לייסד חברת תהלים של ״משכימי קום", יהא שמח ושש בשמחה אמתית, כאילו זכה לקבוע ישיבת תלמידי חכמים גאוני עולם... כי שני מיני נחת דוח לפניו י יתברך עבודת המוח ועבודת הלב ושניהם כאחד מהמוכרחים בחיי כלל ישראל, כהכרח הראש והלב גגוף האדם"... לפיכך גדולה אמירת תהלים של האנשים הפשוטים, יושבי הכפרים. ״ופעם אחת הראה הבעש״ט לתלמי¬דיו את תענוגם הנפלא של עצם החיים של האנשים הפשוטים, איך נפשם מתרפקת על דודם בדבקותם בבורא העולמים, באמירתם מזמורי תהלים אף כי לא ידעו פירושם״.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#בכלל מאתים יש מנה#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#ומעשה באחד האדמו״דים שצווה לאחד מאנשי שלומו שעמד לחתן את בתו, שהכלה תאמר כמה פרקים בתהלים. היות ולא ידוע איזה פרקים כלה צריכה לומד, שאל חסיד ממקוריו האם יודע הוא לאיזה פתוך פרקי התהילים התכוון הבעש"ט. ענה לו אותו חסיד - אין אני יודע - לכן אני מציע שביום החופה תאמר הכלה את כל התהילים, ובמילא יהיה בזה גם הפרקים המצטרכים לה. וכן כל אדם וכן בכל ענין. כי יש בכלל מאתים מנה.#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center; "#_gt##_lt#b#_gt##_lt#font size="5" color="#ff1b28"#_gt#פרקי אבות#_lt#/font#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#b#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# center; "#_gt##_lt#b#_gt##_lt#font size="5" color="#ff1b28"#_gt#פרק ו - משנה ב'#_lt#/font#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם (משלי י"א, כ"ב)#_lt#/font#_gt##_lt#br#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt#דומה הדבר לשר שנתן את בתו לאיכר פשוט בתקווה שהיא תצליח בתבונתה לתקן את נימוסיו ולהפכו לשר נכבד. כך נתן ה' את התורה שמקורה בשמים לבני ישראל – שהם בני אדם שנוצרו מעפר – בתקווה שבעזרת התורה יעלו למדרגה גבוהה. אך אם אין בני ישראל לומדים בתורה, הרי שהם משפילים אותה, משל כאילו האיכר משפיע על בת השר ומוריד אותה לדרגתו ועל ידי כך מעליב אותה ואת אביה. (ר' חיים מוולוז'ין)#_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#div style="text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl; "#_gt##_lt#font size="4" style="color#_sc# rgb(0, 0, 0); "#_gt##_lt#span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/20-YTHWLapUWd.gif"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span#_gt##_lt#div style="font-size#_sc# 18px;color#_sc# #000000;text-align#_sc# right; direction#_sc# rtl;"#_gt#מאוזן#_sc# 3. אחת ממכות מצרים. 4. לא עיקר. 6. רבינו הקדוש, מחבר ה¬משנה. 7. חג. 10. קרבן המוקרב יום יום. 13. הצינור שבו עובר האוכל ל¬קיבה. 15. אשת אלימלך. 17. שאון. 18. בעלה של רות. 20. מספיק! 22. בתוכו. 23. כלי חפירה. 24. מקום תפילה ולימוד. 27. קורבן מיוחד שהובא בחג השבועות. 30. סוחר, מוכר. 32. מאכל שנפלט לאחר שנאכל. 34. פרח נאה. 35. אומה. 36. סימן מוסיקלי. 37. בו מקש¬טים בשבועות. 38. ממסכתות הש׳׳ס. 42. ירוק בהיר. 45. גבר אלים וחזק. 47. שמים, רקיע. 50. נוהרים, הולכים אחרי... 52. חזק, אמיץ. 53. ארץ ב¬מזרח אפריקה. 55. המסכת הראשונה בש״ס. 57. שנים, זוג, 58. פירות ש¬העלו אותם או את פדיונם לירושלים ואכלום.#_lt#br#_gt#מאונך#_sc# 1. מלך חצור, שסיסרא היה שר צבאו. 2. פרי הדר. 3. חיית טרף מסורבלת. 5. עורך עיסה. 6 שמחה. 7. ממלא מקום (ר"ת). 8. קריאת כאב וצער. 9. אחד ממלכי פרס. 10. נחלש. 11. מספר השבטים. 12. אחד מן הטונים בסולם הצלילים 14. בגד ארבע כנפות בעל ציציות 16. שם נוסף לחג השבועות. 19. הר סיני היה אפוף בו בשעת קבלת התורה (שמות כ, י"ח). 20) אחת ממכות מצ¬רים. 21. משכן הפרות. 23. צמרת ה¬אילן. 24. נעשה מבוגר. 25. אזרח מדי¬נת ירדן. 26. מאכל שהוא ספק מעושר 28. ענף רך לשתילה או להרכבה. 29. קביעת חוקים. 30. תורה שבעל פה (ר"ת). 31. נצטווינו למחות זכרו. 33. פיוט הנאמר בקהילות האשכנזים לפני קריאת התורה בשבועות. 36. עסק בתמרונים. 39. מצאצאיה של רות. 40. חדווה, גילה. 41. ביטוי בארמית למילה העברית "משתמע". 43. רכשו. 44. המ¬¬גילה הנקראת בשבועות. 46. סוד. 48. מהר! 49. שאינו לח. 51. גף עליונה 54. יום ללא התחלה. 56. מפני ש...#_lt#/div#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#img src="http#_sc#//www.areshet.org.il/BRPortalStorage/a/57/59/21-FG4Ycjt6Fe.gif"#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/font#_gt##_lt#/div#_gt##_lt#span style="font-family#_sc# Arial, Helvetica, sans-serif; font-size#_sc# 14px; "#_gt# #_lt#/span#_gt#